<h1>תוספות חכמי אנגליה — פסחים</h1>
<h2>דף ד.</h2>
[פסחים כ"ד ע"א] אין לוקין על לאו שבכללות, וק' מהא דאמ' לעיל כל שבקודש פסול כו', אמאי לא פריך והא א"ל ע"ל ש', וי"ל היכא דכת' הלאו חייב אע"ג דהוי ל"ש.
<h2>דף ו.</h2>
[פסחים כ"ו ע"א] קול ומראה וריח אין בו משו' מעילה, לפי שאין בו ממש, ריח יש בו ממש ומועלין בו קודם שנעשה בו מצות. נר' למורי ה"פ ריח יש בו ממש הסממנים הנותנין הריח יש בו ממשות, ומעציץ יוצא הריח, אך קול ומראה אין בהם ממשות שהרי הקול אינו בגוף הכלי שיר, אך כשהוא יוצא הוא נשמע, וכן מראה איננו בדבר הנראה אך הוא תלוי ברואה, כך רוצה רש"י לפר'. כת' שמו, מדלא כתי' וישם משמ' מיעוט. הכניסה לרבקה, ע"כ.
<h2>דף ז:</h2>
[פסחים ג' ע"א] מאי שנא אור שמונים כו', וק' מאי בעי והא יום פ"א אי אירע בשבת לאו בת קרבן היא, דאין קרבן דוחה שבת. ע"כ. פרש"י הדמים שאתם אומ' הוי תשוב' למה שפריך ועוד אם שיוה כו'. וק' מה ראיה מייתי מהמפלת תוך מלאת לרואה ליל שמונים ואחד לא דמי להדדי, דהמפל' דכשהיא רואה ליל פ"א הוי טמאה בשביל נדה, והמפלת תוך מלאת הוי טמאה משום לידה. ע"כ. וע"ק מאי קאמ' ועוד אם שיוה, הא כבר פריך שפיר, וי"ל ה"פ ועוד אפי' אתה אומ' דהבעיא דלעיל אינה כלום, משו' דמצינו דפליג רחמנא בין לילה ליום כמו גבי קדשים דהם נאכלים ללילה וליום נשרפים, או כמו גבי חמץ, א"כ הקשי' דלעיל אינה כלום, מ"מ ועוד אם שיוה כו'.
<h2>דף יט:</h2>
[פסחים ל"ג ע"א] תאמר במעילה, שאם נתכוון להתחמם כו', לכך פי' רש"י שמכיר מי גיזי עולה, דאי לא הכירא לא הוא מתעסק. שכן לא חייב בה שאין מתעסק, פרש"י שכן לא חייב מתעס' בדבר היתר ושגג באיסור כיוצא בו, וצ"ל דהא דפרש"י כיוצא בו, הוי כמו אין כיוצא בו, וקאי אשאין מתעסק, וה"פ שכן לא חייב אין מתעסק בדבר איסור, אבל מתעס' בדבר היתר להגביה התלוש וחתך המחובר, והשתא לא הוי האיסור כמו ההיתר ואינו חייב מתעסק, [אלא] היכא דהאיסור הוי דומיא דהיתר, הכי צ"ל.
<h2>דף כג.</h2>
[פסחים ל"ו ע"א] האוכל נבילה ביום הכיפורי' בשוגג פטור, פי' פטור מיום הכיפורים אבל חייב משו' נבילה, לפי שהיה חייב מנבילה קודם יום הכיפורים, שאין איסור יום הכיפורי' חל על איסור נבילה כיון שהיה חייב מקודם לכן, ואפי' נתנבלה בו ביום, ואז לא היה חייב משו' נבילה קודם יום הכיפורי', מ"מ חייב משו' נבילה, כי היה חייב עליו קודם יום הכיפורי' משום אבר מן החי.
